ישראלים שחורים הכושים העבריים, על שם האומה המקורית האפריקנית העברית-ישראלית של ירושלים, הקהילה הדתית-אפרו-אמריקאית בישראל, שחבריהם רואים עצמם צאצאיו של שבט ישראל האבוד. בני ישראל העבריים השחורים הם בעלי אמונות דתיות השונות מאלו של הקהילות היהודיות המודרניות בישראל. ישראלים שחורים עבריים מתירים פוליגמיה ואוסרים מניעת הריון. המנהיגים מחליטים עם מי יתחתן והאם יתאפשר ביטולי נישואין והם מבצעים טקסי חתונה. בני ישראל העבריים השחורים הם טבעונים, ונמנעים מצריכת בשר, חלב, ביצים וסוכר. החברים מאמצים שמות עבריים כדי להחליף שמות שלדעתם ניתן לגזור מעבדות. אם בדעתכם לבקר בקהילה אתם יכולים לערוך סיור בקהילת העבריים מדימונה

מרבית בני ישראל העבריים השחורים גרים בדימונה, ישראל, כאשר הראשונים הגיעו למדינה זו בשנת 1969. הקבוצה החלה בשיקגו בשנת 1967 בהנהגתו של ראש הקהילה בן עמי בן ישראל, אפרו-אמריקני ששמו נולד בן קרטר. בן ישראל מינה 30 תלמידים ובשנת 1967 העביר את הקבוצה לליבריה לפני שיצא ליעדם הסופי בישראל.טענותיהם של בני ישראל העבריים השחורים על מורשת יהודית עוררו דיון משמעותי בישראל. החוק הישראלי מציע אזרחות לכל היהודים בכל רחבי העולם, אך בני ישראל העבריים השחורים לא יכלו להביא שום עדות שתאשר את מורשתם היהודית. לאחר חקירה רבה החליטה הרבנות הראשית לישראל, אפוא, שבני ישראל העבריים השחורים אינם באמת יהודים ואינם זכאים לאזרחות.
 

בני ישראל העבריים השחורים נכנסו לישראל עם ויזות זמניות, שחודשו מעת לעת בזמן שהממשלה שקלה את טענותיהם לאזרחות. הם הורשו לחיות, לעבוד ולקבל טיפול רפואי בישראל וקיבלו הלוואות כדי שיוכלו לענות על צרכיהם הבסיסיים. עם זאת, מעמדם הלא-אזרחי לא סיפק את חינוך חינם לילדיהם, פטור ממס והלוואות להסדר קבע שהיו זמינים לעולים יהודים.

 

לאורך שנות השבעים והשמונים ממשלת ישראל לא נקטה בצעדים לגירושם של ישראלים עבריים שחורים, אך היא גם לא הציעה להם אזרחות, מה שהביא לדיונים סוערים במדינה. בני ישראל העבריים השחורים יכלו לקבל אזרחות מלאה על ידי גיור רשמי ליהדות, אך הם סירבו. בינתיים גדלה אוכלוסיית ישראל השחרית העברית בדימונה, בסיוע ילדות גבוהות בקרב הקבוצה ועל ידי חברים נוספים שנכנסו לישראל. חלקם של ישראלים שחורים עבריים, מתוסכלים מחוסר אזרחותם, הוקיעו את ישראל ואימצו את הרטוריקה האנטישמית, וטענו כי היהודים הלבנים הם הונאות וכי ישראלים שחורים עבריים הם הצאצאים היהודים האמיתיים היחידים.

​

תושבי ישראל תייגו את הכושים העבריים ככת ורצו לגרשם מהארץ, אישום שהקבוצה הכחישה בתוקף. ניסיון המדינה לגרש את הקהילה נפגש בהתנגדות של אנשי הקהילה, שביתות רעב בדימונה והתנגדויות מצד תומכים בארצות הברית. הקונגרס האמריקני ומנהיגי אפריקה אמריקה בארצות הברית טענו בעד המשך מגוריהם של העבריים בישראל ושלחו כספים, כולל סובסידיות שהוענק על ידי הקונגרס, להקמת בית ספר בשכונת העבריים מדימונה. בשנת 1990 משרד הפנים והעבריים הגיעו להסכם. מעמד הכושים העבריים,  קהילת העבריים תקבל מעמד תיירותי למשך שנה אחת, עד שיקבלו מעמד של תושבים זמניים. מצב התושבות הזמני אשר הפך את העבריים לזכאים לתמיכה כספית מצד ממשלת ישראל. בהמשך הסכימה ממשלת ישראל להקים כפר חקלאי אורגני קבוע לקבוצה באזור הנגב בישראל. בני ישראל העבריים השחורים ממשיכים לחיות ולעבוד בישראל ולהתפרנס בעיקר באמצעות חקלאות, מקהלת העבריים הידועה, תפירת תלבושות ובגדים, מפעל אוכל טבעוני ומסעדות.